נס והרטוריקה הקהילתית

עגנון הוא אמן הרטוריקה הקהילתית : כל מעשה רטורי מכונן מרכז קהילה ומעצב את הקהילה בצורה הייררכית כמעגלים רטוריים קונצנטריים . לעתים הדובר נמצא במרכז ומכונן קהילה סביבו ; לרוב – הדובר נמצא על אחד המעגלים הפנימיים ומכונן קהילה דרך דמות מרכזית ממנו . נקח לדוגמה את הסיפור ״המשל והנמשל״ . השמש ( הוא הדובר של 99 חושן , עגנון : סיפור ( אינה ) סוגיא בגמרא , עמ׳ . 73 – 70 100 לאור , ש״י עגנון , עמ׳ . 158 הסיפור בתוך סיפור על הסיור בגיהנום ) מכונן קהילה תוך דיבור על ״רבינו״ נוכח הרבנים והפרנסים של העיר , תוך קשירת העבר עם ההווה , המתים עם החיים , העונש עם החטא . השמש , מתוקף הימצאו בקרבת המרכז ( רבינו ) , מטיף לכל אבות העיר , שהתאספו כדי לעשות בו שפטים . דיבורו של השמש אינו יוצר ואינו הורס הייררכיה קהילתית , אלא מארגן אותה מחדש , משנה את מיקומו של המרכז : הוא מציב את עצמו בעמדה גבוהה מהם בהייררכיה המחודשת הזאת . אני מדגיש : לא סיפורו אלא דיבורו , נאומו הוא זה שהופך את השופטים לנאשמים . זו מהותה של רטוריקה קונסרבטיבית אקטואלית : הנכחת הקהילה . לא המצאה , לא דמיון , אלא ארגון הייררכי של רכיבים תרבו...  אל הספר