הרטוריקה והכנות אינן שוללות זו את זו . בפרקים הקודמים הבחננו את הכנות כקטגוריה תרבותית דיסקורסיבית מקטגוריות של ספונטניות , אותנטיות ואמת , ואז חיברנו מחדש ביניהן בצורה תקינה , ואולם המושגים המטפוריים , שפעמים רבות נתפסים בטעות כנרדפים למושג כנות , כמו יושר , תמימות , פשטות , גילוי לב ופתיחות , לא יעמדו עוד בדרכנו : הם אולי משקפים במידה מסוימת את הרושם שעושה הכנות על השומע , אבל אין הם תקפים לתיאור תופעה דיסקורסיבית מורכבת זו . הכנות מתקרבת אל הרטוריקה במקום הרגיש ביותר של השיח – היא משנה הייררכייה של סמכויות שפה ופיזור של סמכות בין מרכיבים שונים של הדיבור . הראינו שמתפקידה זה נובעים כל תפקידיה האחרים : התפקיד הבלשני כפעולת הדיבור , התפקיד האנתרופולוגי כטקס המתנה , התפקיד הפסיכולוגי כהפרת טאבו ועוד . מתפקידה זה נובע גם הכוח הרטורי העיקרי שלה – השכנוע , שאינו רק שינוי רצוי ומוצלח בתודעתו ובהתנהגותו של השומע אלא גם , ברוח הגותו של חיים פרלמן , קבלת אחריות מוסרית על שינוי זה ועל השלכותיו . תורתו של פרלמן מסמנת , ניתן לומר , את המפנה ביחס לרטוריקה : מחשד לאמון . מפנה זה מחזיר את הרטוריקה ל...
אל הספר