עקרון אי ודאות ה ( אי ) כנות קובע יחס הפוך בין אפשרות הכרת האישיות ואפשרות הכרת האמת , אבל גם קושר אותן זו בזו ללא הפרד , ועלינו למצוא דרך להסביר את הסינתזה החדשה ביניהן . נוכל לעשות זאת באמצעות תפיסת ההתהוות ( במקום תפיסת הקיום ) ביחס לאמת מצד אחד , ובעזרת הפרדיגמה הפרסונליסטית מצד אחר . כפי שנראה , הכנות היא זו שמפרידה בין אמת לאישיות , אך היא גם זו שמחברת ומאחדת אותן . מהלך זה הוא גם הצעד האחרון במעבר מדיון בכנות לדיון ברטוריקה : עם התקדמותנו באנליטיקה של כנות מתברר יותר ויותר , שעבודתה של כנות היא עבודה רטורית , אבל במובנים הפרסונליסטי והאפיסטמולוגי של המילה , כפרקטיקה של כינון האישיות וכינון האמת . הבנה זו תוביל לפרובלמטיזציה של רטוריקה ( בפרק 3 ) כמהלך הכרחי לפיתוחה של רטוריקת הכנות המבוססת והיעילה . במסגרת התאוריה הפרסונליסטית , אישיות היא התהוותה של האמת , התממשותה ההיסטורית של האמת ( האמת נתפסת כאובייקטיבית , אבל היא אינה קיימת כבר אלא תמיד מתהווה והולכת , מתגלה נוצרת מחדש ) . התאוריה של מיתופואסיס משתמשת ( בעקבות הגדרת המיתוס של לוסב ) במושג התכלית הטרנסצנדנטלית במקום במושג ...
אל הספר