אי־כנות ופרסונליזם

אי כנות היא ריבוי הזהויות . והשאלה היא , מהם מקורו וטיבו של הריבוי הזה . יש להודות שמה שמאפשר את ריבוי הזהויות , את הבחירה בזהות זו או באחרת , את בניית ההייררכיה , את המשחק החופשי של הזהויות , הוא אותו הגורם שמאפשר , לפי ריצ׳רדס ואחרים עד פוקו , את ריבוי ופיזור המשמעויות , והוא ניתוקן של המילים מהמציאות ומהאמת , קרי מהייצוג . אי כנות , לפי תפיסה זאת , היא תצורה דיסקורסיבית ״טהורה״ , וזה מה שמאפשר הצעת זהויות חלופיות בדיבור על ידי דובר אחד . אבל אנו יכולים לחזור ולשאול שוב את שאלת היסוד לגבי אותה ההנחה , שעליה בנויה התאוריה של הדיסקורס : האם תצורה דיסקורסיבית יכולה להיות טהורה ? היא מורכבת מהיגדים , היא תצורה תרבותית . תצורה דיסקורסיבית איזומורפית לחברה . גם אם היא שקועה בקונבנציונליות שלה , כיצד אפשר לדבר על מערכת של היגדים שנבנית על פי תבנית תרבותית חברתית , בהתאם לתנאים ונסיבות תרבותיים וחברתיים , ובו זמנית לדבר על ניתוקה ? הרי ״הגביש המאגי״ 67 מישל פוקו , הארכיאולוגיה של הידע , תרגום מצרפתית אבנר להב , תל אביב , רסלינג , , 2005 עמ׳ . 106 של הסמיולוגיה – סוד הפיכת החיים לסימנים – טרם...  אל הספר