הסקירה התיאורטית שהוצגה בפרק זה מלמדת כי הפרדיגמה הסוציולוגית בחקר הקרימינולוגיה אינה מהווה גוף ידע אחיד , אלא כוללת תפיסות תיאורטיות שונות החולקות מספר הנחות יסוד משותפות . להלן יוצגו עיקרי הביקורת המופנית כלפי תיאוריות אלו , הכוללים ביקורת כלפי הסתמכות יתר על סטטיסטיקה פלילית רשמית , ביקורת בדבר ההתמקדות בעבריינות רחוב והסתייגות מגישת התיוג . נתונים משקרים : מגבלות הסטטיסטיקה הפלילית ביקורת משמעותית בגנות תיאוריות סוציולוגיות מושמעת נגד השימוש הנרחב שהן עושות בנתונים סטטיסטיים רשמיים של גופי אכיפת החוק , היינו המשטרה ובתי המשפט . זאת מתוך טענה כי נתונים אלו משקפים בעיקר דפוסי אכיפה ודפוסי דיווח , ואינם מספקים תמונה אמינה של סוגי עבריינות ושכיחותם ( , Beirne & Messerschmidt . ( 2000 התופעה של אלימות בתוך המשפחה מהווה דוגמה להטיות בדפוסי דיווח . מחקרים רבים מראים כי שיעורי הדיווח למשטרה על עבירות אלו הם נמוכים , וכי אין בנתונים המשטרתיים כדי לשקף את שכיחותן הממשית בחברה . בנוסף , רמת הדיווח אינה קבועה והיא מושפעת מרמת המודעות לגבי חשיבותה של הפּנייה למשטרה וכן ממידת האמון של הציבור במש...
אל הספר