המאבקים סביב השבת בירושלים היו שונים מבמקומות אחרים בעוצמתם ובתדירותם , זאת בשל מעמדה המיוחד של העיר ובשל העובדה שדרו בה בכפיפה אחת קבוצות גדולות של חילונים וחרדים שביקשו לעצבה בדמותן . באוגוסט , 1950 הגיעו לכיכר השבת בירושלים קבוצות של חניכי ' השומר הצעיר ' להתעמת עם החרדים שביקשו למנוע תנועת רכבים צבאיים ואזרחיים , ביניהם משאיות עם תוצרת חקלאית . קבוצות חילוניות אלה , שראו עצמן כמי שנשאו בנטל על הגנת ירושלים במלחמה שנתיים קודם לכן , ביקשו למנוע מה שראו כהשתלטות חרדית על העיר . כמיטב המסורת החילונית באותה תקופה , הובלט גם במקרה זה האתוס הרפובליקני , כלומר הזכויות העומדות למי שלא מכבר הגן בגופו על ירושלים . בכרוז שפרסמה מועצת פועלי ירושלים יחד עם מפלגות מפא " י ומפ " ם , תוארו המפגינים החרדים ככנופיות " אשר לא השתתפו במלחמת המגן של ירושלים , הניפו בשעתו דגל לבן והיו מוכנים להיכנע . אנשים אלה שכפרו בכל דבר יקר לעם ולמולדת התעוררו ורוצים בכוח הזרוע להשליט משטר אשר רוב העם בבחירות האחרונות לכנסת , דחה אותו ללא צל של פקפוק " . הכרוז גם שיבח את המשטרה על שנקטה יד קשה : " יבורך השוטר והחייל ...
אל הספר