לפנות ערב הגיעו המכוניות השחורות של המשטרה הבריטית . בטרם הספיק הסרגינט לרדת מהמכונית הוא כבר שאל ?; " למה יריתם ? אתם יריתם ראשונים ? " השאלה הוציאה אותי מדעתי . אינני זוכר מה בדיוק עניתי , אך חייתי כל כך נסעה שבמקום לענות בהיגיון ולהסביר בשקט שמגרדוך לחשרד בשישה אנשים שיתבוונו לתקוף כנופיה וכפר שלם , התפרצתי בעצמה כה רבה , עד כי חברי חשו אלי להרגיעני . רק מארחר בערב נודע לבר , כי הגרפרת של רארבן ררלטרה רשל אריה יחיאלי הובאו על ידי האנגלים לבאר שבע , ואחר כך נמסרו לאנשי המושב הקרוב בית אשל . הם נקברר שם זמנית , ורק אחרי המלחמה הועברו לבית הקברות ברביבים . האנגלים השיגו לפנות ערב , באיחור רב , אמבולנס שהביא את יוסף הפנר ואת אורי לבית החולים בילינסון . יוסף יצא מכלל סכנה , אך אורי נפח את נשמתו בסרם הגיע לבית החולים . אורי היה הקרבן החמישי תוך יומיים . באותו לילה נדדה שנתי : לילה ראשון ללא אריה , שותפי לחדר . נזקקתי לתרופות הרגעה , מחשבות נוראות הטרידו אותי : שגינו שגיאה גדולה כשלא הערכנו נכון את האויב , ובתמימרתנו סמכנו על נכונות הגריסים למנוע תקריות באזור שבאחריותם ולעזור לנו בעת הצורך...
אל הספר