קשה לי לכתוב על ה 6 ו בדצמבר , 1947 היום הכואב והבורא בחיי , אני חש בכל נימי נפשי את המשפט בשיר : " רק מי ששיכל את הטוב ברעיה אותנו יוכל להבין ,,. - / ביום באה אחד מרבים מימי החורף בנגב , הודיעו לנו מהלוצה על צורך דחוף במים . באר עדיין לא נקדדוה אצלם , ואספקת המים היתה תלויה בטרקטור שלנו , שהוביל מכל מים שהכיל שני מסרים מעךקבים . יאיר נבחר לבצע הובלה מסובבת זו , שהיתה כרוכה בחציית הכפר חלסה . אחרי האזהרות של עודה והמארב שבו נפל יהודה רק יומיים לפני כן . היה ממה לחשוש . קרוב לשעת הצהריים , כשראינו מרתוק את ענני האבק של הטרקטור החוזר , נשמנו לרווחה , אך השמחה היתה מוקרמת . לא עברה שעה קלה , ומאותו כיוון עלה עוד עבן אבק סמיך וכהה . קומבדקר ירוק דהר מכיוון חלסה במהירות מסחררת , ובד לבן התנופף ברוח - נהגו סיפר : - התקיפו אותנו ליד חלסה . יש לנו שני פצועים . אחר עמנו , השבי פצוע קל יותר , ונשאר בשרה . ייתכן שהכנרפיה עדיין שם " , למרות הרתיעה , עזרתי להניח על הארץ את הפצוע , שנפגע בראשו . הוא יבב ומצמץ בעיניו , וכעבור מספר דקות עצם אותן לעד . היה זה אהרון שטולץ מקיבוץ מעגן מיכאל , וחבר ועדת ...
אל הספר