בראשית 1947 נרדע לנר שבבית השיטה נמצאת קבוצת צעירים בסוף תקופת הכשרתם , העומדת להחליט על עתידה . הוחלט לשלוח את אריה ואותי כדי לנסות לשכנע אותם להצטרף לרביבים , הגענו לבית השיטה בליל שבת עם שקיעה , כשהאורות כבר דלקו . זה היה אחד הקיבוצים היפים שראיתי מעודי , שגם דבק ללא פשרות ברעיון הקיבוצי , התקבלנו יפה מאוד , אכלנו ארוחת ערב והוזמנו לקחת חלק באספת ההכשרה . ניסינו , כל אהד בדרכו , להסביר מה גדול הסיפוק בהקמת קיבוץ מראשיתו , הדגשנו את הקסם של כיבוש המדבר , ואת החשיבות של הרחבת הנוכחות היהודית באזורים בלתי מיושבים , ללא צורך להתחרות עם פלאחים ערבים מושרשים . הם שאלו שאלות , אחד הנערים שאל כמה בנות נמצאות אצלנו , וכמובן , התאכזב מתשובתנו . בעיני הסגפניות נראתה השאלה בתחילה מיותרת או תפלה , אולם מיד אחרי זה ,.. חדר האוכל היה מואר לכבוד החג . על השולחנות היו אגרטלים ובהם פרחים , ותזמורת קטנה ניגנה נעיםדת מחדל עליזות , השולחנות החזו לצד , ובאמצע הארלם החלו לרקוד נערים חביבים ונערות יפות קלות רגלים , לבושות שמלות בהירות , פרחוניות . אלה הסתכלו בעיניים של אלה ושיקפו במבטם את שמחת החיים , כפי ...
אל הספר