שנת 1942 נסתיימה כמעט , היינו באשרות למעלה משנה , קרבים לסיום שהותנו . בינתיים , מבלי שהרגשנו - בגרנו , ונרקמו האהבות הראשונות . אריקה מצאה בגשר את בחיר לבה . מרקו הכיר נערה מתל אביב שבאה לאשדות בקיץ למחנה עבודה עם קבוצה של סטודנטים , ולימים התמסד הקשר . דרך אגב , באותה קבוצה באשרות היתה גם רננה , בתו של בן גוריון . כשבן גוריון בא לבקר אח בתר , הוא התיישב בשוויוניות במקרה , ליד שולחני ושאל אותי כמה שאלות . שמונה צעירים , ארבעה זוגות , באו לחזק את חברתנו . הם עזבו את אחד הקיבוצים המעטים של הציונים הכלליים : תל יצחק , שהיה במצב קשה , אני הייתי שקוע כללי בעבודה , מודאב מגורל הקבוצה שלנו , מלכידוחה , ממסירותה ומהאמונה בדרכו של הקיבוץ . קשרתי קשרי ידידות גם עם אנשי המקום , ויחד עמם ייסדתי סניף של הנוער העובד , דוגמת זה שהיה בגבעת ברנר , וארגנו פעולות חברתיות ותרבותיות רבות , מצאתי גם פנאי לשמור על קשרי מכתבים עם חברים מגבעה ברנר , מסוף אוקטובר ואילך , סכנת המלחמה במזרח התיכון התרחקה , אף שעדיין חרדנו למצב בחזית המזרחית ( ימי מלחמת סטאלינגרד ) . יכולנו להתמסר לענייננו , אך הקבוצה עדיין סערה ...
אל הספר