בעת שירדנו אל החרף , הרהרנר על האנייה את פראנקה מרג ' יה , אם הבית הנהדרת שלנר מימי אלאנר של פיבה , על אף שלא היתה לה ויזה בריטית , קירריבר שעד מועד הפלגתה חזרה לטריאסטה יתירר לה קברניט האנייה 'גלילי או השלטרנות הבריטיים לרדת . כך תוכל לחבק את אחיה , פסיכיאטר בחיפה , שאותר לא ראתה שנים ארורות , כיוון שעלה ארצה מספר שנים לפני כן - היינר תמימים . כמובן , סירבו לה ! נפררנר בדמעות מהמדריכה נעימת הסבר רהדוייכנית , וחשבנו על דרכה חזרה : אחרי שראתה מרחוק את הכרמל תיאלץ להפליג בגפה , תוך געגועים לנערים שאותם עזבה ארלי לעולמים , רגש החרבה המרסרי קרא לה לאיטליה . אמנם היתה לה אפשררת לקבל אשרה כדי להתיישב בארץ . אך פראנקה היתה אידאליסטית ; היא ידעה שקרבים ימים רעים , וחשבה שהיא עשויה להביא תרעלה בגולה יותר מאשר בארץ . כמר משה - ראתה פראנקה את הארץ המובטחת מנגד אולם לא ניתן לה להיכנס אליה . היא נתפסה רחוסלה במשרפות .
אל הספר