אבא בא לקחתני מאלאנר כדי להביאני הביתה דרך ונציה . הייתי דרוך כולי לקראת נסיעתי הקרובה לארץ , ואולי משום כך במעט הזמן שנותר לי לפני עלייתי , רציתי להכיר אה איטליה ככל האפשר , שניכר , אבא ואנוכי , במעין פרידה מאיטליה , הסתובבנו ללא לאות ביום שמש של סוף אוגוסט בכיכר סן מרקו , בגיטו , בסמטאות , בתעלות ואחר כך בסירת קיטור ללידר , בבית הקברות היהודי . הזיכרונות עדיין שמורים עמי . חזרתי לוונציה פעמיים נוספרת ( וגם בזמן האחרון ב 999 ו , בחורף , כשהעיר היתה מרצפת ) . ההתרוצצות באותו יום , במשך 8 ר שעות רצופות , שיכורים מהשמש ומהיופי , בלי לעמוד רגע , הותירה בי רגשות עמוקים לעיר זו . רגש זה כלפי ונציה לא נחלש כל חיי , אף שמעולם לא היה לה הלק בתולדות משפחתנו . ימים מועטים לאחר מכן פרצה מלחמת העולם , וצבא גרמניה בכנס לפולין , קשה לתאר את חרדתי לנוכח האפשרות שאיטליה תצטרף למלחמה רייפסקו הקשרים עם השלטון הבריטי . חששתי להישאר כלוא באירופה , עקבנו אחרי ניצחונות הגרמנים , וחששנו מהחלטות הדרע ' ה , עבור אימא ואבא הגיעה העת לקבל החלטות קשות ביותר . החשובה שבהן היתה , כמובן , אם לאפשר לי לנסוע מיד . אב...
אל הספר