פרקטיקה מבוססת ראיות מספקת לאנשי מקצוע מידע סטטיסטי ותיאורי , שמטבעו מבוסס על אוכלוסיות מחקר גדולות , על ממוצעים ועל מגמות . כאשר אנשי מקצוע מעוניינים לטפל בלקוחותיהם על בסיס מידע זה , הם עלולים להיתקל בבעיה משמעותית הקשורה לשיטה עצמה : הלקוח הניצב בפניהם הוא אדם יחיד , ולא קבוצת לקוחות . עבור לקוח יחיד לא קיימים ממוצע או מגמה . גם אם שיטת התערבות מסוימת נמצאה מועילה בממוצע עבור קבוצת לקוחות מסוימת , היא לא בהכרח תהא מועילה עבור לקוח / ה מסוים / ת , גם כאשר הוא / היא דומה במאפייניו / ה למדגם הסטטיסטי שעבורו נמצא כי ההתערבות מועילה ( . ( Naylor , 1995 מנקודת מבט זו יש פרדוקס בשיטה , כיוון שככל שהראיות מבוססות על אוכלוסיות גדולות וכלליות יותר , הרי שהראיה חזקה יותר , אך כך היא גם עלולה להיות מותאמת פחות ללקוח / ה מסוים / ת . מכאן שהתועלת בשימוש בפרקטיקה מבוססת ראיות ללקוח / ה מסוים / ת עלולה להיות מוגבלת בעקבות ריבוי מחלות , נסיבות החיים השונות של בני האדם , הערכים שלהם והשונות בביטוי הקליני של מחלות מסוימות . לכן מובלט הצורך בהתאמה של הפרקטיקה לאדם הספציפי ( , ( Cohen & Hersh , 2004 וזה...
אל הספר