מהניתוח שלעיל עולות מספר תובנות והמלצות בנוגע להגברת השימוש בפרקטיקה מבוססת ראיות . ראשית , על מנת לבסס פרקטיקה מבוססת ראיות יש להטמיע בהדרגה את הנרטיב כי אנשי מקצוע הם דווקא אלו הפועלים על סמך ידע אמפירי מצטבר ולא רק על בסיס אינטואיציות מקצועיות . לכאורה , עבודתם של אנשי המקצוע מבוססת על ידע מחקרי אמפירי הנרכש בשנות הכשרתם ומתעדכן עם החשיפה לגילויים מדעיים חדשים . אולם בפועל , לרוב אין התעדכנות שיטתית , קיימים פערים ברמת המיומנות הכרוכה בשאלת שאלות קליניות , בחיפוש במאגרי מידע ובהתאמת ממצאי המחקרים לפרקטיקה . הבנה נכונה של שיטות המחקר תסייע לאנשי המקצוע לפעול לפי שיטת הפרקטיקה מבוססת הראיות , להעריך אילו מחקרים מציינים קשר סיבתי לא מוטה , ובאילו מחקרים מופיעים קשרים ומתאמים בין משתנים אשר אינם מעידים על קיום קשר כזה . שנית , על מנת לעודד את השימוש בפרקטיקה מבוססת ראיות , יש לדאוג לכך ששימוש בפרקטיקה כזו יהווה חלק אינטגראלי מהגדרת התפקיד של אנשי המקצוע ומהערכתם . אין ספק כי בסביבת עבודה מרובת משימות ( , ( multi - task environment שבה נדרשים כיום אנשי מקצועות הבריאות והרווחה להיות קשובי...
אל הספר