בסרטי שנות החמישים מופיעים המורים כדמויות חיוביות ממלכתיות המייצגות את שאיפות הממסד . ישראל מצטיירת כ " אומה במדים " , ומכאן הטשטוש בין תפקידים אזרחיים לתפקידים צבאיים . הטשטוש בולט לעין במיוחד בקרב המורים , כפי שמעיד המעבר המהיר של רחל מתפקיד מורה לקשרית ושל סם ממורה ללוחם . המלחמה היא גורם מאחד . כך למשל , סם והילדים במוסד עוברים ממצב של עימות למצב של שיתוף פעולה כיחידה אחת . גם בדן וסעדיה ( אקסלרוד , 1956 ) מעשי הקונדס הופכים למשאב יקר ערך כאשר הנערים מגייסים את מרצם ותעוזתם להגנה ולמאבק . שניים מבין שלושת המורים שתוארו לעיל בסרטי תקופה זו הם סטודנטים . זהות זו טומנת בחובה שני רכיבים הפוכים : למדנות ומקצועיות מחד גיסא , וארעיות והיעדר מקצועיות מאידך גיסא . מורה סטודנט הוא מורה טוב ; הוא מורה לומד , חקרן ומתפתח . במיוחד נכון הדבר לימים שבהם לימודים אקדמיים לא היו נחלת הציבור הרחב כבימינו . אולם מורה סטודנט הוא גם מורה זמני , שעיסוקו בהוראה הוא סוג של התנדבות ותרומה לאומית , כשם שאנשים היו נרתמים לשבוע של עבודה חקלאית בעונת האסיף . זו אינה מחויבות לכל החיים בדומה לעיסוקים מקצועיים .
אל הספר