אומרים כי בתמורות העיתים נכחדו שם כל אלה ואינם עוד , והרי אני רואה את עצמי כמין זכוכית נגטיבית , שנשארה רק היא היחידה לאחר שאבד העולם המצולם . כלום לא שומה עלי – למען הקים להם לדברים זכר – להטביע רישומי על הנייר ? ) דבורה בארון , " מה שהיה " , עמ ' 127 ( הערת אגב זו , הנמסרת מפי המספרת של הסיפור " מה שהיה " בתוך שיחה , היא בעלת תוכן ארס פואטי מובהק . היא מצטרפת אל אמירות נוספות המצויות בסיפורי דבורה בארון על תפישתה של המספרת את מלאכת הסיפור שלה כסוג של מלאכת זיכרון , שיש לה מעמד של הצלת דיוקנה של מציאות חיים ( ייצוג " העולם המצולם " ) שהיתה ואיננה עוד . זו מוטיבציה סיפורית חזקה , שיש לה מימד לאומי וקהילתי , והיא מעניקה לסיפורים אופי מקיף המחויב לכלל העולם המיוצג . לצידה , מציינת בארון עוד הנמקה להעלאת הזיכרונות מימי העיירה , ככתוב בסיפור " פראדל " , אותו מספרת חנה , בת דמותה של המספרת בסיפורי בארון : היא [ חנה ] קלטה לתוכה [ ... ] רשמים ממעשי יום - יום , קטעי הווי על יסורי לב וחדוות לב , אשר במשך הזמן - לאחר שזוקקו והוארו באור הבינה והנסיון - הצטרפו לפרשיות - החיים , שהיו לה [ לחנה ] ב...
אל הספר