בעקבות הדיון בבית המדרש של רוזנצוייג , נוכל עתה לשאול האם לוינס רואה את עצמו כממשיך דרכו של רוזנצוייג ; האם בית המדרש הוא - הוא המודל החינוכי שלוינס מחפש בכתיבה הפילוסופית שלו ? האם יש לפרש את העיסוק של לוינס בתלמוד ובסוגיות התלמודיות כמימוש הרעיונות של רוזנצוייג ? כדי לענות בזהירות הראויה על השאלות הללו , אני מעדיף להבחין בין התבוננות בסוגיה זו מתוך המודעות העצמית של לוינס , לבין בחינתה לפי מה שניתן להסיק ממשנתו החינוכית . דומני שלוינס לא ראה בקריאות התלמודיות שלו הצעה דידקטית חינוכית מסוג חדש ; אך האם אפשר לראות בהן — למרות שלא כיוון לכך — הצעה חינוכית דידקטית ? נראה שהתשובה חיובית . אנסה לעגן זאת בהבנת מהות התלמוד והקריאה התלמודית בעיני לוינס . העיסוק בתלמוד מתבסס על היותו ספר שנקרא כשיח שבעל פה , הדן בטקסט אחר — כתבי הקודש — שאותו הוא לומד ומפרש . הסוגה הספרותית התלמודית מופיעה בפנינו כטקסט רב - קולי שקורא לקוראיו הרבים ללמוד אותו מכיוונים שונים , דרך פרשנויות רבות ובאמצעות השיח הפרשני בין פרשניו הרבים . האחרונים אמנם לא נפגשו זה עם זה , אך הם מכירים היטב זה את זה ממרחק של תרבויות ...
אל הספר