המאפיין הנוסף שנבקש לעסוק בו הוא האחריות הבלתי אפשרית המוטלת על כתפיו של המורה . גם בעניין זה דומה כי לוינס חושב על שני המורים האגדיים , זה שמן המקרא וזה שליווה את חייו במשך כמה שנים — משה רבנו ומר שושני . קרבה זו בין דמויות המורים מובלעת בתוך מאמר מפורסם של לוינס , " פיתוי הפיתוי " , בו מתואר עומס האחריות כלפי האנושות , שלעתים מוטל על אדם אחד . משה הוא הדמות המקראית הנושאת על גבה את האחריות האנושית כולה למשך זמן מסוים ובאופן מפתיע מרמז לוינס בתיאור האחריות המוטלת על היחיד למורו שלו , מר שושני . משה אינו רק מורה , שכן בסיפור המקראי הוא נביא ואף " אבי הנביאים " ו " אדון הנביאים " , ולעומתו שושני מעולם לא נשא בעול מנהיגותי-ציבורי ; בכל זאת , שושני נושא באחריות רבה מאוד , הפונה אל העולם כולו . לכאורה , נוצר כאן פרדוקס , שהרי לוינס לומד אצל שושני את החכמה התלמודית ולא את ההקשר האוניברסלי של האנושיות . אולם עמדתו העקבית של לוינס היא שיש להרחיב את המשמעות של החכמה היהודית לעבר אופקיה האוניברסליים . בהקשר שלנו , לוינס מעניק משמעות מוסרית אוניברסלית למונח התלמודי " ישראל " . לגבי דידו , מונח ז...
אל הספר