כשבני אדם מדברים על החינוך – למה הם בעצם מתכוונים ? על מה הם חושבים ? מסתבר , שעל ילדים , על בית הספר ועל ההידרדרות בהתנהגות הנוער . אבל גם לאחר מחשבה שנייה , חוזרים הנשאלים ומזכירים שוב את ההשכלה המסודרת , שוב את גיהוץ הנימוסים ושוב את הידרדרות הנוער של היום לעומת פעם . שהרי כך מקובל , שהחינוך הוא ממש זה שיודע לתקן את קלקולי החברה ולהפחיתם , לצמצם את הפגישה ואת סיבותיה , למעט את המוזנחות ואת הנפילה לעוני ולמחלותיו , זה שיודע להדביר את ההתמכרות לחולשות ולמתן את הקנאות השחורה , ולפאר את הסובלנות השקולה , ולעקר את האלימות ואת הלקיחה בכוח , ולבטל כל רע פעיל , כשם שמאידך , יודע לשפר את הליכות החיים , לעדן את המחוספס , ואפילו להיטיב את הורות ההורים לעתיד הוא יודע , להנעים את חיי היחד והנישואים , להרבות את הולכי הקונצרטים ולהפחית את הוללות המופקרים , ובקצרה ... ועל השאלה , היכן קרו כל הדברים היפים והטובים הללו ונלך לראותם ? או מתי הוכח והיכן שיש קשר הכרחי בין כל הדברים הטובים ההם ובין החינוך ? או שיש קשר הכרחי בין מניעת הדברים הלא טובים ובין החינוך ? או פשוט , מתי הוכח , ללא ספק , שיותר חינו...
אל הספר