פרק ארבעה עשרה: חזון 'מדינת התורה' במשנתם המאוחרת של חניכי 'תורה ודרך ארץ'

א לכאורה נמצא ב ' פקודה לסדרי השלטון והמשפט ' הגדרה ברורה לאופייה של שיטת המשפט הישראלית ולמעמדו של המשפט העברי . ואכן , הגדרה זו גררה בעקבותיה ביקורת נוקבת מצידו של הרב הרצוג , אשר ראה בה ביטוי ' לעוול המשווע שנעשה לתורתנו הקדושה דווקא בשעת הקמת מדינת ישראל ' . כאות מחאה החרימו הרבנים הראשיים את טקס חנוכת בית - המשפט העליון ואף נמנעו מלברך את השופטים החדשים . למרות זאת , נמשך הדיון באפשרות התקנתה של ההלכה כמשפט המדינה , בעיקר בראשית שנות החמישים , ולא בכדי . כאמור , היווה העשור הראשון לקיום המדינה עשור של עיצוב תרבותי ואידיאולוגי של דמות החברה הישראלית . לפיכך , נתפס הדיון בשאלת אופייה המשפטי של המדינה ואפשרות הכלתו של המשפט העברי כדבר ריאלי , גם בשנים אלו . בדיון זה נטלו חלק גם הרבנים הראשיים עצמם . לדוגמא , למרות המחאה שהביע סבר הרב הרצוג כי ראוי " שהתחיקה תכלול סעיף יסודי כי המשפט בארץ יהא מבוסס על יסודות התורה " , ואף הניח כי יש מקום לגשת להכנת ' דיני עונשין על פי ההלכה ' . ברוח זו טען גם הרב מאיר בר - אילן . לכאורה הצדיק הרב בר - אילן את דין הפקודה וסבר , כי "מכיוון שהיינו קטני ב...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד