פרק עשירי: המאבק על הזהות הלאומית

ההיסטוריון הבריטי אדוארד פריימן [ Freeman ] טען פעם כי ייחודו של המדינאי נמדד במודעותו לכוחו כמעצב היסטוריה , על - פי הגדרה זו היה בן - גוריון בלא ספק למדינאי . כמי שניצב בעמדת ההנהגה בתקופת היישוב ובשנותיה הפורמטיביות של המדינה נתפס בן גוריון , בעיני חניכי ' תורה ודרך ארץ ' , לא רק למבטא הבולט של ' הרפורמה הלאומית' אלא גם כמחוללה המרכזי . במרוצת שנות החמישים והשישים נפגשו דוד בן - גוריון וישעיהו ליבוביץ לשיחות אחדות בנושאי חברה ומדינה . השיחות הללו , 'שמעולם לא היו ידידותיות ' , כעדותו של ליבוביץ , המחישו את הפער האידיאי שבין המדינאי המהפכני לאינטלקטואל הדתי . ליבוביץ , אשר הטיב לעמוד על כוונתו של בן - גוריון לצמצם את השפעתה הציבורית של הדת ולהכפיפה לשלטונה של הרשות החילונית , ראה בראש -הממשלה הראשון את ' מהרסה של היהדות ' , לא פחות ולא יותר . לאורך חייו הארוכים מעולם לא עייף ליבוביץ מלשוב ולספר על שיחותיהם , משל היו עדות לאחריותו של בן - גוריון לשבירת כוחה של ההלכה ולהצטנפותה בקרן זווית . כליבוביץ , תלה גם משה אונא בבן - גוריון את האשם בנתק שבין החברה בארץ לבין מורשתה היהודית . מצאתי...  אל הספר