ההכרה כי האי שלמות של המציאות היא יסוד של קבע הקובע את מעמדו ואת תפקידו של האדם כעולם , היא מהנחות התשתית של המסורת היהודית ככלל וההלכתית בפרט , כשלושה מישורים עיקריים מתבטאת הראשוניות של חוסר שלמות זה : ראשית , במישור האונטולוגי — תפיסת המציאות כבלתי מושלמת באופן בסיסי . שנית , במישור האנתרופולוגי , תפיסת האדם כיש בלתי מושלם הנתבע להשיג שלמות זאת כקיום . ולבסוף . ההכרה כי גם התורה אינה מושלמת אלא הולכת ונעשית מושלמת על ידי מאמציו של האדם . שלושת המישורים הללו קשורים זה בזה ומעצבים אתוס תרבותי השונה כאופן כסיסי מן האתוס הפרוטסטנטי , אתוס זה מיוצג על ידי ארוסרור . נפנה עתה לניתוח כל אחד ממישררים אלו . ההכרה בחוסר השלמות האונטולוגי באה לידי ביטוי כמדרש בוויכוח כין טורנוסרופוס ררי עקיבא ? מעשה ששאל טורנוסרופרס הרשע את רי עקיבא : איזו מעשים נאים של הקב " ה או של בשר ודם ? א " ל של בשר ודם נאים . א " ל טורנוסרופוס הרי השמים והארץ , יכול אדם לעשרת כיוצא בהם . א " ל ר " ע , לא תאמר לי כדבר שהוא למעלה מן הכריות , שאין שולטין עליו , אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם [ ... ] הביא לר רי ' ע שבלי...
אל הספר