לאחסון ולישיבה , ואצל האמידים פחות — גם לשינה , לאחר שפרשו עליהן את הבגדים המאוחסנים בהן . המיטות היו מיטות מתקפלות , להוציא את בתי העשירים מאוד , והן שימשו גם לישיבה . אנשים כמעט לא שהו בבתיהם . האצילים החזיקו כמה מקומות מגורים ונדדו ביניהם , עם תכולת הבית הארוזה . הבורגנים , תושבי הערים , נדדו פחות . בעיירות של ימי הביניים , לעומת הערים , חיו בני אדם בעוני גדול , בלי מים וסניטציה , כמעט בלי ריהוט כלל , ועם רכוש דל מאוד . הבתים היו זעירים . הילדים הגדולים שולחו מהבית ושימשו שוליות או משרתים . מושג הבית עצמו ) בית , , home לעומת בניין או מבנה ( , כמו גם מושג המשפחה הגרעינית הנפרדת , לא היה קיים . במאה ה 16 עדיין נדיר היה שאדם יהיה בעל חדר משלו . הבתים היו מלאים באנשים . משקי בית של 25 בני אדם היו עניין נפוץ : בני כמה משפחות , משרתים , אורחים , מבוגרים וילדים קטנים וגדולים . החלל היה עדיין רב תכליתי ושימש לשינה , בישול , אכילה ואירוח . השינוי היה אטי . רק במאה ה 17 החלו להבחין בין חללי שינה , בישול וילדים ובין אזורי המשרתים והאדונים . בבית חיו עדיין כמה משפחות , אבל העבודה כבר נעשתה ב...
אל הספר