הדיון במרחב זה , הכולל את עיירות הפיתוח , “ הערים החדשות " של תכנית אריה שרון , על שיכוניהן , צמודי הקרקע שלהן ופרווריהן החדשים , מציע הזדמנות לעסוק בצורות אחרות של מחיה ומגורים , הקרובות מבחינות מסוימות לצורה הפרוורית . שיכונים , בתי המושבות , שכונות קצה עירוניות ועוד . בדומה לפרוורים , השיכונים של שנות ה 50 מתאפיינים באחידות הבנייה , בצפיפות נמוכה , במרכוז של הפונקציות השונות ) מרכזים מסחריים , ריכוז של השירותים הציבוריים , ריחוק ממקומות התעסוקה ( ואפילו בירוק ) ולו פוטנציאלי ( — כולם מאפיינים לא אורבניים . ומן הכיוון ההפוך , כאשר בוחנים את השיקום והטיפוח שנעשה לעתים במרחב הציבורי בשיכונים הוותיקים , הרי שהאסתטיקה שלו — ריצופי האקרשטיין , הגינון , ריהוט הגינה , תאורת הרחוב וכד ' — דומה לזו של הפרוורים החדשים . אלא שהשיכונים הם חלק ממרקם אורבני שלם , הם מחוברים חיבור פיזי ברור לעיר ) לעתים היא צירופם יחדיו ( , השכנות בהם דינמית ולא מסתגרת ) מאחורי גדר , חומה , בקומה ה , ) 16 והחשוב מכל — הם פועל יוצא של כלכלה אחרת , ולכן דייריהם אינם בעלי הדירות בדרך כלל ומיקומם הכלכלי חברתי נמוך במ...
אל הספר