5. אבלה של אשת יפת תואר על אביה ועל אמה (דב' כא, י–יד)

החוק המקראי מחייב את הגברים הלוחמים לאפשר לשבויות המלחמה שהם לוקחים לעצמם כשלל מלחמה להתאבל על הוריהן תקופה ממושכת - חודש שלם - קודם שייקחו אותן להם לנשים : כי תצא למלחמה על א ֹ יביך ונתנו ה ' אלהיך בידך ושבית שביו . וראית בשביה אשת יפת ת ֹ אר וחשקת בה ולקחת לך לאשה . והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה . והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה . והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכ ֹ ר לא תמכרנה בכסף . לא תתעמר בה תחת אשר ע ִ ניתה ( דב ' כא , י – יד ) . משחר ההיסטוריה האנושית עתות מלחמה גררו עמן מקרים רבים של אונס נשים . לעתים קרובות מעשי האונס היו חלק מתפיסה שהדבר לגיטימי ואף רצוי , משום שכיבוש גופן של נשות האויב מסמל את הניצחון עליו ואת כיבוש ארצו . גם במלחמות מודרניות מעשי אונס בזמן מלחמה מוסיפים להתרחש אף שהם נחשבים לפשע מלחמה . יש שטענו כי החוק המקראי בדברים כא , י – יד מנסה לצמצם , או אף לאסור , את התופעה של מעשי אונס בזמן מלחמה , בכך שהוא מגביל את זכויותיהם של הגברים הלוחמים בכל הנוגע ליחסם לנשות הא...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד