פרק ראשון: תפיסת המוות בישראל בתקופת המקרא

" עתה , בכל מקום , ברחוב , בבית הקפה , אני רואה בכל אדם ואדם את מי שנועד למות בהכרח , כלומר - בדיוק את בן התמותה . - ובוודאות ברורה לא פחות , אני רואה אותם כמי שאינם יודעים זאת" בארת , יומן אב ֶ ל " מישהו מת בצורה מס ֻ דרת / ומישהו כאילו עברו זרם" יונה וולך , כמה עניינים בפרק זה מטרתי להציג את התפיסה , או אולי מוטב - התפיסות , הנוגעות למוות , שהתקיימו בעם ישראל בתקופת המקרא , כפי שהן עולות בעיקר מן המקרא אך גם מממצאים ארכיאולוגיים . בדיון מסוג זה אין לשכוח שהספרות בכלל , והספרות המקראית בפרט , אינה יכולה להציג באופן מלא ומהימן את התפיסות שרווחו בעם בנוגע לתופעה מסוימת , אלא רק לאפשר הצצה חלקית ביותר . עם זאת , בהיעדר אמצעים אחרים מלבד הממצא הארכיאולוגי , הספרות המקראית , עם כל מוגבלותה , היא עדיין האמצעי החשוב ביותר העומד לרשותנו בנסותנו להעריך את התפיסות הנוגעות למוות שרווחו בעם ישראל בתקופת המקרא . מאחר שהמוות העסיק וממשיך להעסיק את כל התרבויות האנושיות , אפתח בתיאור קצר , הרחוק מלהיות ממצה , של תפיסת המוות בתרבות האנושית . בנספח לפרק אתאר את תפיסת המוות במזרח הקדום . כך יתאפשר לעמוד...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד