לו היו מתבקשים חוקרי ההגות היהודית של ימי הביניים לאורך הדורות להתייחס לשם יוסף אלכו במסגרת משחק אסוציאציות , דומני כי תגובותיהם היו כוללות את שורת התארים הזאת : מחבר ספר העקרים , תלמידו של יד חסדאי קרשקש , בעל פולמוס אנטי נוצרי , דרשן , אקלקטיקז , פופולריזטור , מסכם . לא מקורי , שמרן בתפיסתו הפילוסופית הדתית . התבטאות שהייתה חורגת כאופן בולט ממסגרת התגוכות הללו הייתה מעוררת , קרוב לוודאי , סימני שאלה אצל מרבית החוקרים . עם זאת , ייתכן שהתבטאות מעין זו הייתה גם פותחת פתח לריק מחורש בהגותו של אלבו , במידה מסוימת דומני שהחיבור הנוכחי עשוי לעורר תגובות מעין אלה , הואיל ומסקנותיו , המציבות במוקד הדיון המחקרי במשנת אלבו את היבטיו הסגנוניים הספרותיים של חיבורו , מערערות במידה זו או אחרת על חלק מן ההנחות שהיו מקובלות בחקר משנתו עד כה , להלן תמצית המסקנות : . 1 אלבו נמנה אמנם עם תלמידיו של ר ' חסדאי קרשקש , אך הוא לא הפנים באופן מיוחד את תפיסותיו העיוניות ולא הצטרף לביקורתו החריפה על הפילוסופיה האריסטוטלית ועל ההגות היהודית השכלתנית . 11 לבר מממצאי מחקרנו יש להזכיר גם את הסתייגותו של אלבר מ...
אל הספר