כשמציבים את השיר הסיפורי של אורי צבי גרינברג ׳מעשה כד הוינא טליא׳ מתוך ׳מסכת המתכונת והדמות׳ לצד סיפורו השירי של עגנון ׳ציפורי׳ , צף ועולה מיד אותו יסוד טיפולוגי שישורון קשת כינה ׳נפשה הקיבוצית של יהדות גליציה׳ . הדמיון הספרותי בין שתי היצירות הללו , לצד השונות הז׳אנרית והסגנונית , מפתיע לאין שיעור . הדמיון ניכר דווקא בפרטים ׳הטפלים׳ כביכול של סיפור המעשה , ובכך הוא מפתיע עוד יותר משום שאינו רק סטרוקטורלי , פרי הכללה מופשטת של הקורא , אלא מעין שני אירועים ספרותיים שנולדו לפנינו תאומים . עצם סיפור הילדות על אבדנו של בעל חיים אהוב וקרוב לילד המספר , הוא כשלעצמו צורה ספרותית כללית כל כך עד כי הופעתה המבנית והתמטית החוזרת היא בנלית . ואולם כאן בשתי היצירות האלה הדמיון משתקף לא רק ממבנה עומק קולקטיבי אלא מציור 15 התסריט לסרטו של רנה קלמן ( 1952 ) ׳משחקים אסורים׳ נדחה פעמים רבות וכותבו עיבד אותו לספר . Francois Boyer , Jeux interdits , Paris : L ’ edition de Minuit , 1947 הפרטים שהיה אפשר לגוזרם רק מתוך שימושי לשון תרבותיים מיוחדים ביותר . נתבונן תחילה באופן שבו תיאר עגנון את הופעת הציפור בב...
אל הספר