סיפורו של ש״י עגנון ׳מזל דגים׳ נדפס לראשונה בכתב העת מולד וזכה לכמה פירושים שהמקיף בהם הוא של גרשון שקד . במאמר פרשני המביא טווח רחב של תובנות לסיפור הניח שקד כי הקישורים האינטרטקסטואליים שלו ׳מדגישים שהאירוע ממשיך בצורה זו או אחרת פרדיגמות קיימות , או בניסוח אחר – שהאירוע החדש [ המעשה בפישל קארפ – א״ל ] אינו אלא טרנספורמציה של מודל ספרותי קדמון החוזר ומממש את עצמו בהקשר חדש׳ . לשם ביסוסה של הבחנה זו הביא שקד סימוכין משכנעים , הכוללים סקירה מקיפה של מקצת מהמקורות המקראיים והמדרשיים . בדברים כאן אני מבקש להעלות מחשבה שונה על היחס שבין הסיפור ׳מזל דגים׳ ובין המקורות האלה . היא אינה באה לשלול את טענתו של שקד , המבוססת על ההנחה כי עגנון הכיר את המקורות המדרשיים על ספר יונה , וכי בדרכים ישירות ועקיפות עיצב המקור הזה מוטיבים מרכזיים בסיפור כגרעינים של מהלכיו . המחשבה כאן באה להצביע על עמדה יסודית של עגנון כלפי המקורות האלה ומה 1 מולד , 91 ( ינואר - פברואר , ( 1959 עמ׳ . 37 - 16 וכן הארץ , מוסף לערה״ש תשל״ג ( 26 בספטמבר . ( 1973 גרשון שקד , ׳עד דלא ידע – על " מזל דגים " מאת ש״י עגנון׳ , בתוך ...
אל הספר