תמורות בשימושי הסממנים והשפעתן על פסיקת ההלכה

המציאות ההיסטורית מראה כי רבות מהתרופות המסורתיות ננטשו והפכו ללא רלוונטיות , ברם אחדות מהן היו מקור לתרופות מודרניות , שונות לחלוטין . בין הדוגמאות לכך הן השימוש במוח אדם לייצור תרופות הורמונליות ( ראה ערך " מוח אדם " ); השימוש בשליה או בחבל הטבור להפקת דם טבורי ; ניצול חזיר כמקור לייצור אינסולין או להפקת רקמות עור לשם השתלה במקרים קשים של כוויות ( ראה ערך " חזיר " ) ועוד . לשינויים שחלו בשימושי סממנים ותרופות במהלך הדורות הייתה השפעה גם על פסיקת ההלכה . בעוד שבימי חז " ל נהגו לרחוץ את העיניים ביין באופן שיגרתי ( לניקיון או היגיינה ) ולמטרות רפואיות , הרי שבתקופת האחרונים שטיפת העין ביין נהגה למטרות רפואיות בלבד . מכאן קבע רבי אברהם דנציג ( דנציג – 1748 וילנה 1821 ) שכל וריאציה של ריפוי של העין בשבת באמצעות יין אסורה , שכן במציאות זמנו לא מקובל היה בקרב אנשים בריאים לרחוץ את העין ביין , אלא לחולים בלבד : " בזמן הזה שאין דרך לרחוץ העין ביין , אסור לרחוץ בשבת ביין " . אחד החומרים הבולטים המשקפים את התמורות שחלו בשימושי חומרי מרפא במהלך התקופות הוא שמן זית , סממן מרפא מסורתי קדום . בניגו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן