אנגלית : ; Sage ערבית : מירייאמיי , מרמיה ; יידיש : סאלויאה , זאלבייא מוצרים רפואיים : עלים , שמן אתרי , דבש פרחי מרווה הסוג מרווה הוא הגדול בסוגי משפחת השפתניים , הידועים כצמחים ארומטיים . הסוג מונה כ 700 מינים , ש 22 מינים מהם גדלים בר בארץ . השם המדעי של הסוג הוא לטיני עתיק , משמעו " להיות בריא " , והוא מרמז על התכונות הרפואיות של מינים אחדים של הצמח . השם מרווה לא נזכר בספרות המשנה והתלמוד . החוקר ברוך צ ' יזיק מזהה אותו עם המונח " מרמהין " ( גיטין סט ע " ב ) , אולם זיהוי זה דורש ביסוס נוסף . חשיבותה הרפואית של המרווה צוינה בימי הביניים בכתביו הרפואיים של אסף הרופא : " הוא עשב נקרא בלשון ארם מרווא ובלשון יוון ליליספקוס ובלשון רומיים שלביא . ריחו טוב ועליהו אדום , יועיל לכל מכאוב ולכל חלי שבגוף " . אסף ממליץ על המרווה לעצירת דם ניגר ולמניעת כאבים ברחם . שבתאי דונולו הזכיר דבש דבורים מפרחי מרווה לטיפולים רפואיים שונים . רבי יהודה החסיד , מחכמי אשכנז החשובים במאה ה , 13 מוסר כי מיצוי מימי של עלי מרווה שימש כחומר רפואי המעודד גוסס לדבר : " אל יתנו לגוסס לאכול כי אינו יכול לבלוע אבל ...
אל הספר