לדינו : אוריגני חלקים בשימוש רפואי : גבעולים , עלים , שמן אתרי האזוב והאזובית הם צמחים רב שנתיים ריחניים ממשפחת השפתניים , הגדלים באופן טבעי באגן ים התיכון . במקרא נזכר האזוב כצמח לחיטוי ולריפוי של צרעת והוא נחשב כסמל לטהרה . מחקרים מודרניים מוכיחים שהאזוב מכיל שמנים אתריים בעלי פעילות חיטוי יעילה אנטימיקרוביאלית ופונגצידית . בימי התנאים והאמוראים שימש האזוב התרבותי למאכל , בושם והסקה וגידלוהו בחצרות הבתים . אחד משימושיו הרפואיים בתקופה זו היה כתרופה נגד תולעי מעיים ( שבת קט ע " ב ) . גם בתקופת הגאונים שימש האזוב התרבותי ( ״מרדגוש " ) , בדומה לאזוב המצוי ( ראה להלן ) , לחיטוי הקיבה מפני תולעים . אסף הרופא הזכיר את כינויו בשפות שונות – יוונית : סמפסיכון , ארמית ופרסית : מרדגוס , רומית : פירסא ( מיורנא ) , ומנה את תכונותיו הרפואיות הבולטות שהן הרגעת כאבי ראש וטיפול בבעיות גינקולוגיות . הרמב " ם טען כי האזוב ( ללא התייחסות למין מסוים ) הוא צמח " מדקדק " , היינו קל לעיכול והוא המליץ עליו כתרופה לירקון ( = צהבת , . ( Icterus הרופא הירושלמי רבי רפאל מרדכי מלכי מנה את האזוב עם רכיבי הסירופ שג...
אל הספר