המחקר ההיסטורי הרפואי שלפנינו מכיל ידיעות ועובדות השאובות מקשת רחבה של מאגרי מידע הנבדלים זה מזה מבחינת אופיים הספרותי והנושאים שבהם הם עוסקים . על השימוש בחומרי מרפא בהיסטוריה הקדומה בכלל , ובתקופה הנידונה בפרט , ניתן ללמוד משתי קבוצות מרכזיות של מקורות היסטוריים : ( א ) מקורות " ראשוניים " – חיבורים יהודיים מימי הביניים והעת החדשה המתמקדים בנושאים רפואיים ופרמקולוגיים . לצד המקורות היהודיים מצויה ספרות רפואית כללית , ענפה למדי , שנכתבה על ידי רופאים נוצרים ומוסלמים . לספרות זו יש תפקיד חשוב בהשלמת נתונים ועובדות הנוגעים לתרופות ולטיפולים הנזכרים בספרות העברית ; ( ב ) מקורות " משניים " – חומר ספרותי שאינו עוסק באופן ישיר ברפואה ובסממני מרפא , אך מכיל בהקשרים מסוימים עדויות ורשמים לסוגיות רפואיות . עם הדוגמאות למקורות משניים אפשר למנות ספרות רבנית דתית , ספרות מסעות , חיבורי טבע וחקלאות ועוד . להלן אציע מיון מפורט של הז ' אנרים הספרותיים היהודיים הנכללים בשתי הקטגוריות ששימשו אותי במהלך המחקר . יוער כי החלוקה המוצעת הנה מלאכותית וייתכנו חיבורים העשויים להשתייך ליותר מקבוצה אחת .
אל הספר