כשאנו מעוניינים לבחון רציונלית את יעילותה של מדיניות כלשהי , גם אם לא נביא בחשבון את שיקולי המוסר שהיא מעוררת , ראוי לנסח מנגנון קבלת החלטות שיוכל להביא בחשבון הטיות קוגניטיביות כדי שאפשר יהיה לאזן ביניהן . לדעתנו מנגנון כזה צריך לכלול לכל הפחות את חמשת הרכיבים שלהלן : ( 1 ) בחינה עתית של המדיניות באמצעות גופים המשוחררים ממחויבות למדיניות הקודמת , שיכולים לבחון אותה בלי להיות מקובעים במה שהיה עד כה . ועדת שני היא דוגמה מצוינת לגוף משוחרר שכזה . כאמור לעיל , המלצה דומה מסרו השופטים רובינשטיין וחיות בעתירה העקרונית נגד מדיניות הריסת הבתים , שאמרה שיש לבצע בחינה עתית הכוללת עריכת מחקר ומעקב באשר למדיניות , כפי שביצעה ועדת שני . לגישתנו , על מנת להגביר את יעילותה של בדיקה כאמור מומלץ להיעזר בבני אדם בעלי כלים המתאימים להתמודדות עם הטיות קוגניטיביות או אף להתייעץ עם מומחים בנושא . ( 2 ) מינוי אדם שתפקידו יהיה לערער על המדיניות הנהוגה ולהציג שיקולים שונים ומנוגדים לשיקולים שמבססים אותה ( " איפכא מסתברא " ) . ( 3 ) הפרדה בין הגופים השונים המשתתפים בהליכי קבלת ההחלטות באופן שיאזן את ההטיות . ל...
אל הספר