שלושת העמים הגדולים של הים התיכון – והנצרות (1865)

משה הס בשם זה פרסם ה ' גוסטב אייכטאל פרק ראשון של חיבור על " הנצרות המדינית " . אין המחבר מודיע לנו מראש מה הן המסקנות שהוא עתיד להסיק מן ההנחות שהוא קובע בפרק זה , אך כיוון שהוא מכריז על עקרונות שיש בהם משום פילוסופיה שלמה של תולדות הדתות , נמצא שהוא מרשה לנו לבחון את יציבותו של הבניין אשר יוקם על אשיות כאלה . — הבה ננתח אפוא ונבדוק את הכתוב שם , אשר עניין כה רב ומיוחד בו לאלה המאמינים כי יש לו לעם – ישראל תעודה היסטורית , לא רק בעבר אלא גם בהווה ובעתיד . המחבר , איש בעל רוח פילוסופית מובהקת , נותן כאן דעתו , בעיקר , לא על צורות הדת אלא על התוכן שביסודן . אין הוא מסתפק בחלוקה של כל הדתות שבעבר , שבהווה ושבעתיד , לפי שתיים או שלוש בחינות : פוליתיאיזם ומונותיאיזם או אלילות ונצרות . ואכן , מה דבר משותף יש בין הפוליתיאיזם היווני , שהאלים שלו אינם אלא אנשים בצורה אידיאלית כאשר ראה אותם בדמיונו הרוח –היוצר של יוון , ובין הפוליתיאיזם האסייתי , שאלוהויותיו הן מפלצות , שנעשו כדמותן ובצלמן של החברות , שהיו מפלצות אף הן ? האמנים , הפילוסופים , המחוקקים היוונים והרומאים , עקרונות – החברה של שני ה...  אל הספר