אי־שם בשוליים, בעיירות ווהלין (1917-1914)

למדן התחיל לכתוב את יומנו בשנת , 1914 ארבע שנים לאחר עליית י״ח ברנר לארץ ולאחר שהשלים את פרק הכתיבה הגדול ביותר שלו לפני עלייתו , שנה לאחר מות אורי ניסן גנסין ושלוש שנים לאחר שביאליק החל את תקופת ׳השתיקה׳ שלו . למדן בן השש עשרה נולד לעידן עברי שספרותו כבר השיגה את מרבית שיאיה . ובכל זאת כבר מן השורות הראשונות ביומן שורר עיוורון כמעט מוחלט לטקסטים אלה שאנו מכנים אותם ׳ספרות התחייה׳ , למעט שירת ביאליק שממנה הוא מרבה לצטט . לשונו של היומן ובייחוד הסוגיות האישיות והחברתיות שהוא מעלה כביכול רק משיקים לחוג הטיפוסי לבני זמנו . זהו טקסט שסימניו מאותתים שוליות של חיים עיירתיים במזרח אירופה בלא כל זיקה למרכז תרבותי יהודי או נוכרי . ואכן , זוהי הטיפוסיות של העיירה היהודית מלינוב ( שאוכלוסייתה היהודית מונה כשבע מאות איש ) , היא נידחת למדי , ושוכנת על גדת נהר איקבה שבחבל ווהלין , כאותן עיירות שהיו משמשות תחנות מסע על גדת נהר שפסק להיות ציר מסחרי , ועקב כך גם חדל להיות נתיב תרבותי משעה שקווי הרכבות החליפו את הנתיבים האלה . העיירות הללו המשיכו את חייהן בקו יורד אל חיי כלכלה זעירה , שעיקרה מלאכות זעי...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן