את מאמציה במספר מצומצם של גורמים מדיניים החיוניים לאינטרסים שלה באזור . כך , למשל , כפי שכבר צוין בסוף הפרק הקודם , הסכים הממשל הסובייטי בסתיו 1980 לחתום עם הממשל הסורי על הסכם לשיתוף פעולה צבאי ומדיני , מתוך הבנה שברית המועצות חייבת לשמר את מעמדה לפחות בעיני אותם גורמים החיוניים לביטחונה במזרח התיכון , ולספק להם ערבויות שבזכותן תישמר מערכת היחסים המשותפת . אבל חרף התרעומת שנוצרה והופנתה כלפי ברית המועצות , תדמיתה של ארצות הברית נפגעה זמנית בגלל תמיכתה בהסכם השלום הנפרד של מצרים עם ישראל , אשר הותיר את הפלסטינים במעמד נחות . מדינות מתונות כערב הסעודית , נסיכויות המפרץ הפרסי ומרוקו – משיקולים של בעיות פנים והחשש מתגובתם של גורמים רדיקליים – נמנעו , לפני סתיו , 1981 מליטול חלק בתהליכי שלום בחסות ארצות הברית . הן התמידו כמובן בקיום יחסים קרובים עם וושינגטון , אולם מתחו ביקורת נקודתית על ההסכם החד צדדי . המשטרים המתונים הביעו אכזבה גם בנושא האיראני . מבחינתם , ארצות הברית בעידן קרטר נשאה באחריות להפלת משטרו של השאה מוחמד רזא פהלווי , ולמעשה פילסה את הדרך לעליית כוחם של האייתוללות . יש לצי...
אל הספר