ו. על תבונה ועיוורון — הסתירה בין הצהרותיו העקרוניות של קורצווייל ובין ביקורתו המעשית

דברינו המציגים את קורצווייל כמי שתוקף את עצמו . כמי שבסופו של תהליך מפנה את חצי ביקורתו כלפי עצמו לא פחות משהוא מפנה אותם כלפי זולתו , דורשים הבהרה . בראשיתו של פרק זה נאמר כי במהלכו בבקש לערוך בדיקה פבומנולובית של גבולות התאולוגיה של קורצווייל . שבאמצעותה תשורטט מפה אידאית תרדעתית שאפשר למלאה בתוכן , שהוא לא אחת מנוגד למה שהצהיר קורצורייל עצמו ולאופן שבו תפסו אותו חוקרים בבי זמננו . אמירה זו נדרשת לקורצווייל גם כמבקר וגם כמבוקר . כמבקר , נמצאנו למדים — כבר בראשית עיסוקנו בתפיסתו ההרמנויטית הפנומברלוגית — כי לא אחת ישנו ניגוד חריף בין כלל העל התיאורטי שקורצרוייל מנסחו ובין האופן שבו הוא מנתח למעשה יצירה כלשהי או גישה תרבותית כלשהי , בגלל ביגור דה או שניות זו תפסו המבקרים את הגותו של קורצווייל באופן מוטעה : היצמדותם העיקשת לאותם כללי על וניתוח הגותו של קורצווייל לאורם כלבד הביאו אותם לכלל התעלמות כמעט מוחלטת מקורצווייל " כפי שהוא לעצמו " ולטעות בהכנת מניעיו ותוכן פרשנותו . מבדיקה מעמיקה יותר של דברי קורצווייל עולה כי קורצווייל שלמעשה איננו קורצווייל שלהלכה וכי תרבנותיו המעמיקות והנועז...  אל הספר