גלי העליה הגואים בראשית המאה ה 20 הביאו לגידול ניכר של הישוב היהודי ביפר . העיר היתה צרה מהכיל אה האוכלרסיה הערבית והיהודית , והוקמו לידה שכונות הדשות , אשר הראשונה שבהן היתה נוה צרק > גורל אחד היה לכולן : תשתיתן היתה רעועה ובנייתן דלה , ואיכות החיים בהן היתה ירודה כמו בעיר המזרחית . יתכן שק ליטת העליה היהודית היתה נמשכת בשיטה זר של הקמת שכונות נוספות , טלאי על גבי טלאי . אך פני הדברים היו שונים , לא במעט בזכותו של איש אחד שהטביע את חרתמר על תל אביב בראשיתה , אין זר דמרתו של מאיר דיזנגוף , כפי שהקררא יסבור , אולי , אלא של השען והצורף עקלבא אריה וייס . אישירתר וחשיבותו ההיסטורית לא זכו במשך זמן רב להערכה הראויה , שכן האפילה עליו " האגדה הריזנגופית " , שראתה במאיר דיזנגוף את אבי העיר . לריזנגוף אכן זכויות רבות בתולדותיה של תל אביב ושל הישוב בכלל , אך הדחף להקמתה של העיר העבריה הראשונה אינו נמנה עמן . ע . א . וייס כבר ביקר pjo בשנת 904 ל . בבי כחמה תרס " ו ( 906 ל ) עלה לארץ סופית עם משפחתו , על פי המסופר , עור באותו יום הוא עשה את העעד הראשון לייסודה של תל אביב , שכניו החדשים , דנין , ח...
אל הספר