ביציאה מתל אביב שלטי הענק של מפלגות המרכז - שמאל — המחנה הציוני , מרצ ויש עתיד — נשקפים מכל מגדל ולוח מודעות . שוב ושוב אני נתקל בפניו חרושות הקמטים של יצחק הרצוג , שנראה כחקלאי שנרדם בצהרי יום שמש . השלטים , הפרצופים , הכתובות יורקים צבעים בעיניך , ולרגע אתה מאמין בכוחן הסוחף של הבחירות הצמודות . ואולם ככל שמתקדמים בכביש 5 בכיוון אריאל הכרזות נעלמות מהעין עם המכוניות . בכביש הזה ראינו פחות שלטי בחירות מאשר בכל כביש אחר בארץ . לכל היותר תיתקל בכרזה של חברי הכנסת מהבית היהודי על סלע בצד הכביש ; בגוש דן תראה את בנט ואיילת שקד , ליד אריאל יבצבצו בין עצי הזית גם פניו של סלומינסקי . יום שישי , והבחירות בעוד ארבעה ימים . הרמזור שבו פונים לעמנואל הוא האחרון בכביש ומכאן שקט יותר , כמעט אין מכוניות , אין צפצופים ושאר רעשים . העין מתרגלת לנופים הירוקים של עצי זית , חלקות דשא וצמחייה , ומדי פעם בתים פזורים ומסגד . בצומת אריאל כבר תלויים שלטים רבים של מפלגת יחד וכוכבה ברוך מרזל והרבה שלטי " רק נתניהו " , אבל אין כאן פעילים או איזו תכונה מיוחדת . הפוליטיקה לרוב נעה בקצב עצל , עד שפתאום ברגע אחד הוא...
אל הספר