הספות בסלון הקטן ירוקות ומעוטרות בקישוטים עדינים , ובסלון רחב הידיים הן בצבע בורדו . ילדים וילדות לבושים היטב רצים אנה ואנה , מברכים אותי בלחיצת יד רשמית או בניד ראש . הילדה היפה בת השש , שחובשת כובע ורדרד , מביטה החוצה מבעד לחלון , ומתנועותיה ברור שהיא מאלה המקבלים בשאננות את תשומת הלב המורעפת עליהם . ליילה בת ה 45 יושבת במרכז הספה , משני צדיה בנותיה — ואלא בת ה , 24 שמחזיקה תינוקת על ברכיה ומעיפה מבט צדדי באיה בת ה , 20 שזזה אט אט לקצה המרוחק של הספה — ומולם זקוף יושב בעלה אסמאעיל , בתו בת העשר ונכדתו בת השש יושבות על משענות הכורסה שלו , וכולן מסתכלות עליו . " כשאני בבית , ואני כמעט לא יוצאת מהבית , לפעמים אני לא זוכרת " , אומרת ואלא ומלטפת את התינוקת שלה , " כי הבית יפה ומטופח והשקענו בו הרבה " . לא זוכרת ? " לא זוכרת שהמקום הזה הוא המצאה שטנית , הדבר הקרוב ביותר לגיהינום " . *** מרחוק , בקו האופק , רואים מעין מנהטן קטנה : המון בנייני אבן לבנים בגבהים שונים , גגות משופעים במגוון צורות , רעפים אדומים . רק כאשר מתקרבים מבחינים בחומה האפורה . כמה עולה כאן דירה ? אני שואל את ג ' מיל ...
אל הספר