בוקר , שמים כחולים והראות מושלמת . שני ילדים משחקים טניס במגרש בקצה קיבוץ נירים . הם לבושים מכנסיים קצרים וחולצות צבעוניות , וצעקותיהם נשמעות למרחקים . לפתע נשמעת שאגת מנוע , וכעבור דקה או שתיים של צפייה מתוחה , טנקים דוהרים בכיוון מגרש הטניס , מתיזים סביבם ענני אבק והמגרש מתכסה בפטריית אבק ענקית שמעלימה את הנערים . רק כשהטנקים נעלמים מהעין והאבק מתפזר אני רואה שוב את שני הילדים , אחד מהם רץ לרשת ומחבטו מונף מעלה , נעלם בתוך אבק צהוב . הטנקים הם סיפור כאן מאז התחיל מבצע צוק איתן לפני כשלושה שבועות , וגם חוסר הנחת מהתנהלות הצבא . להבדיל מהדיון הציבורי המגויס לעידוד צה " ל , הישגיו וגבורתו — כמה מתושבי נירים לא מתפעלים . בצהריים , בשיאו של החום , אנחנו נוסעים אל אזורי הגידולים שמחוץ לקיבוץ , מלווים באחראי לגידולי השדה . שביל העפר אפוף אבק אפור - צהוב . " אבק של הטנקים " , הוא רוטן . משמאל רואים את מטעי הבוטנים , כרגע זה הגידול העיקרי כאן . את הבוטנים משווקים בעיקר לאיטליה . מדוע איטליה ? אין לו מושג , כנראה אוהבים שם בוטנים . הוא מצביע על המקומות שבהם הטנקים רמסו את המטעים ומעכו את צינור...
אל הספר