מההיבט התיאורטי של דיני החברות יש במנגנון האישורים משום פתרון יעיל לבעיית הנציג של נושאי המשרה ובעלי השליטה החפצים לבצע עסקאות עם החברה . ההסבר לכך נעוץ בחוסר השוויון בעמדת המוצא של עסקת חליפין רגילה לעומת עסקה שנעשית בסיועו של איש אמון . ברוב עסקאות החליפין כל צד יודע מה הם האינטרסים הטובים ביותר שלו . ביחסי אמון , הנהנה שם את מבטחו באיש האמון כדי שיגדיר עבורו מה הם מיטב האינטרסים שלו . בשל השוני הזה במומחיות יהיה ניסוח הסכם מפורט אשר מגדיר את חובות איש האמון קשה ויקר . לכן , הטלת חובות אמון חוסכת בעלויות עסקה , מאחר שהיא כופה על איש האמון לפעול לטובת מיטב האינטרסים של הנהנה , ולהימנע מהתנהגות אנוכית שאינה מותרת על פי הסכם ההתקשרות . כללי האמון מעגנים את הציפיות הסבירות של הנהנה בכך שהם כופים על איש האמון לעשות את אשר הנהנה היה אומר לו לעשות אילו הייתה לו אותה מומחיות כמו לאיש האמון . כללים אלו יעילים יותר מחוזים מפורטים , מאחר שהם מספקים אמצעי זול להגבלת ההזדמנות של איש האמון לרמות , ומייתרים את הצורך בניסוח כללים וולונטריים . בו בזמן הם מותירים מירווח גמישות לאיש האמון להשתמש בכישור...
אל הספר