חובת האמון תוארה כחוסר אנוכיות , או כהתחייבות להתנהג כאילו איש האמון אימץ תפקיד של העדפה של אינטרס האחר . למעשה , חובת אמון היא החובה להימנע מהתנהגות המונעת על ידי אינטרסים אישיים אשר פוגעת בנהנה . הפגיעה נובעת מהפעלת ניצול מניפולטיבי של שליטתו של הנאמן בקשר עם הנהנה . Revised Model Business nCorporatio Act 4198 . 485 למרות שבעלי עמדת אמון אינם היחידים שחבים חובת אמונים , הרי חובתם שונה מזו של צדדים לחוזה . הדרישות המוטלות על בעלי עמדת אמון לנהוג בתום לב כוללות את הדרישה להסתגל באופן קבוע להימנעות מפעולה בניגוד עניינים שפוגעת בנהנה . לעומת זאת , חובת הצדדים לחוזה לנהוג בתום לב דורשת נאמנות לצד השני רק עד לרמת הציפיות הסבירה מצד לחוזה . כלומר , למרות שבשני המקרים הנאמן והצד לחוזה רשאים לבצע פעולה בניגודי עניינים , על הנאמן להימנע מפעולות בניגוד עניינים שפוגעת בנהנה . לעומת זאת , צד לחוזה יכול לבצע פעולה שפוגעת בצד השני כל עוד ניתן היה במסגרת החוזה לצפות להתנהגות כזאת . בעלי עמדת אמון גם חייבים להיות זהירים בהרבה מצדדים לחוזה . הדרישה להתנהגות נטולת אינטרסים של הנאמן יכולה לכאורה להתפרש ...
אל הספר