הפרק בחוק העוסק בדירקטור החיצוני ( סעיפים 239 א - 249 ) עמוס בהוראות כופות , המקיימות את דיברתה של התיאוריה התוחמת את תנאי מישרתו של הפקח – הדירקטור , וגורסת , כי משרה זו לא תימסר למפוקח – להנהלה הפעילה או אפילו לדירקטוריון עצמו . עם זאת , מעניין להיווכח כי חוק החברות ער לצרכים העסקיים המשתנים של החברה . לעומת חוק החברות הממשלתיות , תשל " ה – , 1975 המתנה את מועמדותו של דירקטור בתואר אקדמי או בניסיון מוקדם ( סעיף 16 א ) , נעדרת הוראה כזו מחוק החברות . זוהי עדות לעמדתו של המחוקק באשר לחוסר הרלבנטיות של התנאים האובייקטיביים הללו לתרומתו של הדירקטור לניהול העסקי של החברה . אמנם , הדירקטור החיצוני הוא מינוי סקטוריאלי כפוי , אך גם הוא אמור למלא פונקציה ניהולית בנוסף על הפונקציה הפיקוחית . חזקה על החברה שתבחר את האדם אשר יצליח למלא את המשימות המוטלות עליו בהצלחה , שאלמלא כן הנזק ייגרם לה , ואין צורך להקשות על המינוי בהתנאת תנאים מוקדמים , מאחר שאלו הם מאפיינים אשר אינם מבטיחים בהכרח את התאמתו של המועמד לתפקיד . מועמדות למשרת דירקטור חיצוני מותנית רק במילויים של תנאי כשירות מינימליים הקבועים ...
אל הספר