4.77 תוקפה של פעולה מפירת הרשאה כפונקציה של "מבחן האדם הסביר"

על פי חוק החברות , תוקפה של פעולה חורגת ( מפירת הרשאה ) תלוי בשאלה , האם הצד השלישי ידע או היה עליו לדעת על ההרשאה . החוק אוסר מפורשות בסעיף 55 הן על החברה והן על נושאי המשרה לבצע פעולה שיש בה חריגה מן המטרות הקבועות בתקנון , או שהיא פעולה ללא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה . פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה מהמטרות הקבועות בתקנונה , או שנעשתה בלא הרשאה , או בחריגה מן ההרשאה , תכונ ה פעולה מפירת הרשאה . תוצאותיה תלויות במבחן האדם הסביר . על פי מבחן זה ( הגלום בסעיף 65 לחוק החברות ) , קיימות שלוש חלופות הבוחנות את מצבו הנפשי של הצד השלישי שהתקשר עם החברה : לא ידע על הפגם ולא חייב היה לדעת ; ידע על הפגם ; לא ידע על הפגם אך חייב היה לדעת . וכך : אם הצד השלישי לא ידע על הפגם ולא חייב היה לדעת – הפעולה תקפה ; אם הצד השלישי ידע על הפגם – ברור כי עליו לשאת בנטל עלות החריגה . במצב זה , הפעולה תיכון רק אם הגוף המוסמך אישר אותה ; ואם הצד השלישי לא ידע על הפגם אך חייב היה לדעת – יועמס עליו נטל הפנמת תוצאותיה , והוא ייאלץ " לספוג " את הנזק שייגרם לו עקב אי – האישור . המבחן של " חייב היה לדעת " מגדיר נורמ...  אל הספר