מעמדה של החברה כגוף חסר יישות פיסית הוביל בתחילה לשכלולם של כללי סמכות נוקשים , אשר הגדירו את מערך הכוחות והסמכויות של כל אחד מהאורגנים בחברה , ואת תחומי המנדט שבמסגרתו מותר להם לפעול . כללים אלו הגבילו הן את טווח פעילותה של החברה והן את טווח פעילותם של נושאי המשרה . הם התאפיינו בסנקציות חמורות שהוטלו על הפרתן , שהגיעו עד כדי ביטול מעיקרו של תוקף הפעולה שנעשתה . הכלל העיקרי ששימש בסיס להגדרת פעולתה של החברה הוגדר כ " דוקטרינת הכשרות המוגבלת " ( או בשמה האחר : דוקטרינת האולטרה – וירס מטרות ) . משמעותה הייתה , כי . 185 ראו גם לעיל סעיפים 2 . 70 - 2 . 68 בחלק השני . כוחה של חברה לפעול הוגבל למסגרת המטרות המפורטות בתזכיר ( בעת שיכלולה של דוקטרינה זו כללו מסמכי היסוד של החברה תזכיר ותקנון ) . כל פעולה שחרגה ממסגרת זו הוגדרה כפעולה חורגת מן המטרות , ולכן בטלה . חוקי החברות באנגליה ובארצות הברית ופקודת החברות הישראלית כללו סעיף הקובע את תכולתו של התזכיר , ובמסגרת זו הייתה גם חובה לפרט את המטרות שלשמן הוקמה החברה . לדוגמה , אם תזכירה של חברה כלל את ההוראה כי מטרתה היחידה של החברה היא השקעה בחב...
אל הספר