חברה רשומה , מעצם טיבה , היא חסרת ממד אנושי . כבר ראינו , כי הגדרתם של אורגנים המוסמכים לחייב את החברה מתגברת על היעדר כושר זה לפעילות קוגניטיבית , ויוצרת גופים שמייצרים את רצונה ופעולותיה . מטבע הדברים , כל פעילות אנושית כזו עלולה לשאת היבטים שליליים בעלי השלכות מזיקות או פליליות . ככל בן – אדם , עלולים האורגנים לחטוא בגרימת נזק לצד שלישי , בהפרת התחייבות , או בביצוע מעשה או מחדל הנתפסים על ידי החברה כהתנהגות עבריינית . כדי להתמודד עם הקושי של הכפפת החברה לאחריות , ושל חשש להתחמקותה מנשיאה בעול נורמות אזרחיות ופליליות המוטלות על בני אנוש , התפתחה " תורת האורגנים " . על פי תורה זו מזהים את פעולותיו של נושא משרה , שממלא את הגדרת אורגן , כפעולות החברה . תורה זו מחדירה אנושיות לחברה באמצעות ייחוס פעולות האורגנים לחברה , ובעזרתם מוטלות על החברה נורמות משפטיות המותנות בגיבוש יסודות אנושיים – נפשיים ואקטיביים . תורת האורגנים מבוססת על תפיסה של מדיניות משפטית , הגורסת כי תאגיד הכשר לזכויות חייב גם לשאת בחובות דומות לאלו שנושא בן – אדם במהלך פעילותו . אמנם , אין לתאגיד קיום אנושי מעצם טיבו , א...
אל הספר