על פי מבחן הרווח , חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה . לכאורה , מבחן הרווח הוא טכני , אך למעשה זהו מבחן מהותי שמדגיש הצטברות של יתרת עודפים או עודפים בשנתיים האחרונות . מושג העודפים מקבל כאן משמעות כלכלית של רכיב מתוך ההון העצמי בחברה , הכולל את נכסי החברה וזכויותיה על פי ערכם הריאלי כפי שנמדד בדוחות הכספיים בניכוי התחייבויותיה . התנאת הערכתם של נכסי החברה בהצמדה לקנה – מידה חשבונאי מלמדת , כי המחוקק התכוון במפורש לרווח שישקף עלייה ריאלית בערכו הנקי של העסק במועד ההכרזה על הדיבידנד . מקורו של הרווח יכול להיות הוני ( עליית ערכם של נכסי החברה ) , או מתוך פעולות שוטפות ; אולם קיומו של עודף הוא תנאי הכרחי לחלוקה , שמעצם טיבה גורעת מנכסי החברה . קריטריון הרווח כתשתית החלוקה נובע מהתפיסה הבסיסית והמסורתית , כי דיבידנד משקף תשואה על ההשקעה , ואינו החזר השקעה . לקריטריון זה , כפי שכתבו סוארי , ברקת וגבעולי , שתי חולשות עיקריות . ראשית , מדידת הרווח משקפת את העבר , אך אינה משקפת ערכים כלכליים . עקרונות החשבונאות , על אף שאימצו את עקרון . 79 י ' סוארי , מ ' ברקת , ד ' גבעולי היבטים בחלוקת דיבידנ...
אל הספר