הרציונל לקיומה של דוקטרינת הכשרות המוגבלת הלך ונשחק עם השנים . עלויות האכיפה היו גבוהות מאוד . ספקים ונושים תבעו לבטלה מאחר שהם נפגעו הרבה מעבר ליכולתם ליהנות מיתרונותיה , שכן דוקטרינה זו הופעלה נגדם , והתוצאה הייתה שעסקאות שביצעו עם החברה בוטלו כיוון שנחשבו כנוגדות את מטרות החברה . המדינה עצמה נוכחה לדעת , כי פירמות הן מכשיר המקדם פעילות עסקית , ולהגבלת פעולתן הייתה עלות כלכלית יקרה . במקביל , חדלו לראות בחברה יצור שקיומו תלוי ברצונה של המדינה . התפיסה כי הפירמה היא מכשיר בידי הפרט לקידום ענייניו , וכי היא למעשה מצבור של שחקנים פרטיים חסרי מחויבות ציבורית , שמטה את הבסיס מתחת לשאיפה לפקח באופן ציבורי על תיפקודה באמצעות הכרזה על בטלות פעולותיה המנוגדות לתזכירה . נוסף על אלו , חיזוק כוחם של בעלי המניות כבעלי האינטרס השיורי בחברה הקטין את הצורך לספק להם הגנות נוספות . נוכח עליונותה של תיאוריית השאת הרווח כיעד ראשוני להגשמה , כבר לא נזקקו בעלי המניות לתורת הכשרות המוגבלת שתגן עליהם מפני התנהגות חריגה של המנהלים . אופיה הפורמלי של תורת הכשרות המוגבלת והקשיים שערמה על דרכם של המתקשרים עם הח...
אל הספר